החלטה בתיק בש"א 5730/05

      1.   ביום 3.2.05 הוגשה בקשת פירוק כנגד החברה ע"י המשיבות, יחד עם בקשה למינוי מפרק זמני. הבקשה למינוי מפרק זמני נדחתה ביום 30.3.05.

החברה הגישה התנגדות לבקשת הפירוק והדיון התקיים ביום 15.6.05. לאחר שדבר הגשת הבקשה פורסם ברשומות ובעיתון יומי והומצאה תעודת השלמה עפ"י תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק) תשמ"ז-1987. בסיום הדיון ביום 15.6.05, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

בטרם חלף המועד להגשת הסיכומים, הוגשה ביום 12.7.05 הודעה מטעם הצדדים על הסדר פשרה ובקשה שלא ליתן החלטה בבקשת הפירוק עד שיושלם התשלום עפ"י ההסדר וזאת עד ליום 15.9.05.

      לא אישרתי הסדר הפשרה. קבעתי שאין מקום להמתין לסיום כל התשלומים משניתן לאשר הסדר הפשרה כפי שהוא. ב"כ המבקשת נדרש להודיע עמדתו עד ליום 31.7.05. עד מועד זה לא התקבלה כל תגובה וביום 13.9.05 הוגשה הבקשה.

2.   הבקשה שבפני היא לצרף המבקשת כמבקשת חדשה עפ"י סעיף 10 לתקנות החברות (פירוק) תשמ"ז-1987 וזאת בגין חוב של דמי שכירות שחבה לה החברה בסך של כמיליון וחצי ש"ח לכל הפחות, בגין אי תשלום דמי שכירות על נכס שהושכר לה באזור התעשייה בארז, כאשר בגין  חוב של 238,117 ש"ח תלוי ועומד תיק הוצל"פ שנפתח בעקבות פס"ד שניתן בהסכמה.

3.   החברה והמשיבות מתנגדות לבקשה וטוענות כי יש לדחות הבקשה משהמבקשת לא ביקשה להצטרף מלכתחילה לבקשת הפירוק ונוכח הסכם הפשרה, אשר בהתמלא תנאיו, יביא למחיקת בקשת הפירוק שלמעשה אינה בתוקף כלל. החברה גם טוענת שאין היא חבה כספים למבקשת.

הכונ"ר תומך בעמדת החברה והמשיבות כי יש לדחות הבקשה, כאשר המבקשת איחרה את המועד להצטרפות עפ"י תקנה 8 לתקנות החברות (פירוק) וגם לא פירטה מדוע לא עשתה כן. גם תקנה 10 לא חלה כיון שבקשת הפירוק לא נמחקה או נזנחה אלא הוגשה בקשה להסדר.

דיון

4.   תקנה 10 לתקנות החברות (פירוק) קובעת :

"ביטל מבקש את בקשת הפירוק או שזנח את הטיפול בה, רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון, על פי בקשת נושה או משתתף הרשאי להגיש בקשת פירוק, לצוות על חילופי מבקשים ועל המשך הדיון בבקשה בידי המבקש החדש".

שני תנאים לחילופי מבקשים בבקשת הפירוק. על המבקש להיות "נושה או משתתף הרשאי להגיש בקשת פירוק", המבקשת הינה נושה, לכאורה, לאור הליכי ההוצל"פ הננקטים על ידה נגד החברה בהסתמך על פסה"ד בגינו נפתח תיק ההוצל"פ ואיני נכנסת בשלב זה להכרעה, אם החברה חבה לה כספים אם לאו.

תנאי נוסף לפי תקנה 10, שהמבקש המקורי זנח בקשתו. אכן לכאורה בקשת הפירוק תלויה ועומדת אך למעשה בקשה זו נזנחה והצדדים עצמם סבורים שלמעשה אינה בתוקף שכן, הצדדים ביקשו שביהמ"ש לא יתן ההחלטה ולאחר שיושלם ההסדר, תמחק בקשת הפירוק. משמעות הדבר למעשה, זניחת הבקשה. לא רק בזניחת הבקשה עסקינן, אלא עצם העובדה שהליך תלוי ועומד, מהווה מעין מחסום לגבי אחרים לנקוט בהליכי פירוק כנגד החברה.

תקנה 10 ותקנה 8 לתקנות החברות (פירוק), הינן מקשה אחת וכרוכות אחת בשניה. מי שלא ביקש להצטרף לדיון בבקשת הפירוק, מטבע הדברים לא יכול לבוא בדלת אמותיה של תקנה 10. רק אם מלכתחילה ביקש להיות צד לדיון, יכול הוא להימנות על אלה שיחליפו את המבקש המקורי.

בבקשה אין כל הסבר ולו בדוחק, מדוע המבקשת בחרה שלא להצטרף להליכי הפירוק מלכתחילה.

5.         תקנה 8 לתקנות החברות (פירוק) קובעת " לא יורשה אדם להשתתף בדיון בבקשת הפירוק ללא אישור בית המשפט זולת אם הודיע למבקש, שבעה ימים לפחות לפני המועד שנקבע לדיון, על כוונתו להשתתף בו".

עפ"י לשון התקנה מוקנה לבית המשפט שיקול הדעת לאפשר השתתפות בדיון בבקשת               הפירוק אף בהעדר הודעה מצד המבקש להשתתף בדיון.

שיקול דעת זה, מופעל מתוך ראיה רחבה, תוך בחינה מעשית של השלכותיו על הצדדים ועל נושים אחרים. בכלל זה, יש לבחון יעילות ההליך המשפטי ומניעת סרבול והארכת הליכי הפירוק. לו המשיבות היו מגישות תגובתן במועד, תיק הפירוק היה נמחק ובקשה זו היתה מתייתרת או נדחית על הסף. בפני נוצר מצב של יצור כלאיים. בקשת הפירוק תלויה ועומדת ומבקשים שתשאר בעינה עד 9/2006. מנגד מבקשים שביהמ"ש לא יכריע לגופו של ענין, כאשר לחברה ולמשיבות אינטרס משותף שהחברה לא תפורק. טענת המשיבות שהסעד של המבקשת הוא בהגשת בקשת פירוק חדשה.

השאלה היא מה יקרה היה ותוגש בקשת פירוק חדשה. שיקולי יעילות הדיון, יצביעו בעד צירופן של שתי בקשות הפירוק יחד ודיון בהן כאחת, משכך תמצא עצמה בכל מקרה החברה כצד להליך הפירוק, אך בדרך ארוכה ומסורבלת שכן המבקשת תגיש בקשת  פירוק שתאוחד עם תיק הפירוק התלוי ועומד ממילא.